ספר המצוות, מצוות עשה י״ב

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 11 ספר המצוות Positive Commandments 13 »

1 עין יוסף פתח ↗

הציווי שנצטווינו במעשה תפילין של ראש. והוא אמרו יתעלה: "והיו לטטפת בין עיניך" דברים ו, ח. וכבר נכפל הציווי זו ארבע פעמים. הציווי שנצטווינו במעשה תפילין של יד. והוא אמרו יתעלה: "וקשרתם לאות על ידך" שם; וגם הציווי במצווה זו נכפל ארבע פעמים. והראיה שתפילין של ראש ושל יד שתי מצוות - הוא אמרם בגמרא מנחות על דרך התמה על מי שסובר, שתפילין של ראש ושל יד לא תונח אחת מהן בלי האחרת, אלא יונחו רק כשיהיו שתיהן בנמצא, וזה לשונם: "מאן דלית לה שתי מצוות, חדא מצווה לא לעבד?!" כלומר: מי שאי אפשר לו לעשות שתי מצוות לא יעשה לפחות אחת?! לא, אלא יעשה את המצווה שבידו, ולפיכך יניח איזו מהן שבנמצא. הנה נתבאר לך, שקראו לתפילין של יד ושל ראש שתי מצוות וכו'. הנה יש לעיין חיוב מצות תפילין, אם חיובה כל היום, או ברגע אחד, וראיתי שהפמ"ג בס' ל"ז מסתפק בזה, דאפשר מדאורייתא ברגע א' סגי ומדרבנן כל היום. ומסיק שם דעיקרן של דברים, דאם לא הניח יום א' כלל תפילין ביטל מצוה עשה, ובהניח רגע עליו קיים המצוה, אבל מצוה מן המובחר להיות עליו כל היום. ובס' ישועת יעקב ס' ל"ז כתב בשם הלבוש כל היום מצוה מה"ת, והביא ראי' לדבריו מתוס' סנהדרין פ"ח. ד"ה אי סבירא, דהקשו על הא דאמרינן דאינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים, ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע, ואין לנו אלא תפילין אליבא דר"י, והקשו ומיהו תימה אמאי לא משכחת לולב לר"י בכי האי גונא שאגד ג' מינים בפני עצמן דנעשו בכשרות ואחר כך אגד עמהן מין אחר דהוי לי' מוסיף גורע, ותירצו כיון דקודם נטילתו נפסל הוי לי' גרוע ועומד, אבל תפילין אם הניחן בראשו בכשרות והניח גבייהו בית חמישי הרי זה מוסיף גורע שפוסלן ומבטל מצות שעל ראשו, ולא דמי ללולב דאם נעלו ובעודו בידו הוסיף מין אין זה מבטל מצותו דמדאגבי' נפיק בי', דש"מ מדבריהם דמצותן מן התורה כל היום ולא אמרינן שכבר נפק ברגע אחד. ועדיין יש לעיין אם חלץ התפילין, אם מחוייב מה"ת להניחן, דאפשר כל זמן שהתפילין בראשו נמשכת מצותה, אבל כשחולצן נגמרה מצותה מה"ת, ואע"פ שקי"ל תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן, אפשר דזה מדרבנן, דעל דרבנן נמי מברכינן. והנה תר"י במס' ברכות פ"א, על זה דאיתא שם דברכת התורה פוטר כל היום, והקשו דאכתי איכא למידק, דהא חזינן בציצית ותפילין שמצותן כל היום, ואפ"ה אם חלץ אותן וחזר ומניחן פעם אחרת צריך לברך, והכא נמי אע"פ שמצות הקריאה כל היום הי' לו לומר שיברך ברכת התורה בכל פעם ופעם, ונראה לתרץ שאנו דומה זה לזה, מפני שהתפילין כשחלצן נגמרה מצותן, ולפיכך כשחוזר ומניחן פעם אחרת מצוה אחרת היא וצריך לחזור ולברך, אבל בקריאה שקרא פעם אחת עדיין לא נגמרה מצותה שהיא כל היום, ולפיכך כשקורא וחוזר, למצותו הוא חוזר, ואין צריך לחזור ולברך ע"כ. ולכאורה משמע מדבריהם דכשחולץ התפילין נגמרה מצותן, ותו ליכא מצות תפילין, אמנם יש להבין ולעמוד על דבריהם, דאי אפשר לומר דחזרו בתירוצם מעיקר דבריהם שהשוו מצות תפילין למצות ת"ת דשתיהן מצותן כל היום, ואם חזרו בתירוצם הו"ל למימר בקצרה דמצות תפילין אין מצותה כל היום. ותו יש לעמוד על כוונתם שאמרו בתפילין כשחוזר ומניחן פעם אחרת מצוה אחרת היא, דודאי כוונתם מצוה אחרת של מצוה זו גופה מצוה דתפילין, וכשחוזר ומניחן פעם אחרת מקיים בהנחתן מצות תפילין, כשם שקיים בפעם הראשונה, ואם כן יש להבין מה הבדילו ביניהן למה אמרו בת"ת למצותו הוא חוזר, ובתפילין מצוה אחרת. והכי מוכח ממס' סוכה מ"ה. דגרסינן שם רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן סוכה שבעה ולולב יום אחד, וברש"י שם סוכה ז' לברכה, ולולב יום אחד, אין מברכין בו אלא יום ראשון מאי טעמא סוכה דאורייתא שבעה לולב דרבנן סגי לי' בחד יומא אלא יום ראשון שהוא מן התורה ברש"י שם מיתיבי העושה לולב וכו' נטלו לצאת בו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו ואע"פ שבירך עליו יום ראשון חוזר ומברך כל שבעה, העושה סוכה נכנס לישב בה אומר אשר קדשנו במצותיו, וכיון שבירך יום ראשון שוב אינו מברך, קשיא לולב אלולב, קשיא סוכה אסוכה, בשלמא לולב אלולב לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים, אלא סוכה אסוכה קשיא, תנאי היא, דתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי, וחכמים אומרים אינו מברך אלא שחרית בלבד, ע"כ, דשמעינן מסוגיא דשם דבתפילין כשחוזר ומניחן פעם אחרת מקיים מצות תפילין כשם שקיים בפעם הראשונה מה"ת כבסוכה, וכשם שבמצות ישיבת סוכה אם אין הבדל בחיוב מצותה אם כבר קיים פעם אחת מצותה ביום או לא קיים, ככה צריכים לומר גם כן בתפילין, ולמה אמרו דבתפילין נגמרה מצותן כשחולצן. איברא מדברי הב"י הובא בלח"מ פ"ה מיסודי התורה הל' ד' דהקשה למה אלישע בעל כנפים לא מסר עצמו להריגה, ותירץ דכבר קיים מצות תפילין באותו היום, דנראה מדבריו היכי דכבר קיים מצות תפילין, כבר נפטר מחיוב מצותה, וצ"ע מהגמרא הנ"ל. והנראה בזה דודאי בקיום המצוה אין הבדל בין תפילין לת"ת, דגם בתפילין אם מניחן פעם שנית ביום מקיים מ"ע מה"ת מצות תפילין אמנם באזהרת חיוב מצותה המוטל על האדם, יש הבדל ביניהן, דבת"ת המצוה מחייב אותו ללמוד כל היום והלילה כדברי הר"ן במס' נדרים ח., ד"ה הא קמ"ל, וז"ל מסתברא לי דלאו דוקא דבהכי מפטר שהרי חייב כל אדם ללמוד תורה יום ולילה כפי כחו, ואמרינן בפ"ק דקידושין ת"ר ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך ע"כ עי"ש, אבל בחיוב אזהרת מ"ע דתפילין אין האזהרה מחייבת להניחן כל היום, אבל אם הניחן אפילו חלצן והניחן עוד הפעם מקיים מ"ע מה"ת, ומצינו דוגמא לזה בת"ת גופא, דהנה הקשו על הר"ן הנ"ל מגמרא מנחות צ"ט, דגרסינן שם תניא ר' יוסי אומר אפי' סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית, אין בכך כלום, אלא מה אני מקיים לפני תמיד שלא ילין שלחן בלא לחם, אמר ר' אמי מדבריו של ר"י נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, ע"כ דמשמע דלא מחוייב ללמוד כל היום. והגר"א זצ"ל ביו"ד ס' רמ"ו תירץ דאין הכי נמי דמהגמרא מנחות מוכרח דלא חייב כל היום ללמוד, דהגמרא אליבא דר' יוסי אזלא כדאמרינן מדבריו של ר' יוסי נלמוד, ע"כ וכוונתו דאליבא דהלכתא דקי"ל כרבנן דאלו מושכין ואלו מניחין וטפחו של זה כנגד טפחו של זה, שנאמר לפני תמיד, ולחכמים לא ימוש והגית בו יומם ולילה נמי דברים ככתבם, כדברי הר"ן ז"ל. והנה נראה דזה פשוט דגם אליבא דר' אמי דאמר אפילו לא שנה אלא פרק אחד קיים מצות לא ימוש. אם לומד כל היום והלילה, בודאי מקיים מצות עשה דלמוד התורה. אלא אי בעי פטר נפשי', כלשון הגמרא בנדרים הנ"ל ח., דאמרינן שם האומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר, דכיון דאי בעי פטר נפשי' בקרית שמע שחרית וערבית משום הכי חייל שבועה עלי', ע"כ דאינו אלא אי בעי פטר נפשי', והכי נמי נימא במצות תפילין אי בעי פטר נפשי', אבל אם הניחן כל היום מקיים מ"ע מה"ת. ולפ"ז אפשר לפרש דברי תר"י הנ"ל, שאינו דומה זה לזה, מפני שהתפילין נגמרה מצותן, ולפיכך כשחוזר ומניחן פעם אחרת מצוה אחרת היא, כלומר מקיים המצוה שנית אבל אין חיובה כבפעם הראשונה, דכבר קיים חובת מצותה. אבל בת"ת בקריאה שקרא פעם אחת עדיין לא נגמרה מצותה שהיא כל היום, כדברי הר"ן ז"ל הנ"ל דחיוב חוב המצוה ללמוד כל היום ואין נפ"מ אם כבר למד פרק אחד בשחרית או לא קרא. ולפיכך כשקורא וחוזר למצותו הוא חוזר, כלומר מה שהמצוה מחייב אותו דלא נגמרה חיובה. ולפ"ז גם הוכחת הישועת יעקב מהתוס' סנהדרין, גם כן אין להוכיח יותר, אלא שמקיים מצות תפילין כל היום אם מניחן, אבל חיוב המצוה י"ל דנפק ברגע אחד. אמנם בקיום מצות תפילין כל היום מה"ת, נלע"ד שמוכח זה ממשניות מפורשות, דהנה במס' שבת ס'. תנן לא יצא האיש וכו' ולא בתפילין וכו' ואם יצא אינו חייב חטאת. ובגמרא שם ס"א אמר רב ספרא לא תימא אליבא דמ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא אלא אפילו למ"ד שבת זמן תפילין הוא לא יצא דילמא אתא לאתויי ברה"ר, ואיכא דמתני לה אסיפא, ואם יצא אינו חייב חטאת, אמר רב ספרא לא תימא אליבא דמ"ד שבת זמן תפילין הוא אלא אפי' למ"ד שבת לאו זמן תפילין אינו חייב חטאת מ"ט דרך מלבוש עבידא, ע"כ דנראה מכאן דלמ"ד זמן תפילין פטור לאו מטעם דרך מלבוש, אלא מטעם דהוה מלבוש משום המצוה, ואי נימא דמה"ת נפטר לגמרי ברגע אחד, וכיון שהניחם בבית כבר בטלה מצותה מה"ת, אם כן גם למ"ד שבת זמן תפילין נמי בעינן לטעמא דדרך מלבוש הוא, ויותר מבואר במס' עירובין פ' המוציא תפילין צ"ה דתנן התם המוצא תפילין מכניסם זוג זוג, ר"ג אומר שנים שנים, וגרסינן שם בגמרא, ואיבעית אימא דכ"ע שבת זמן תפילין, והכא במצות צריכות כוונה קמיפלגי, ת"ק סבר לצאת בעי כוונה ורבן גמליאל סבר לא בעי כוונה, וברש"י שם ת"ק סבר מצות צריכות כוונה, שהעושה מצוה צריך שיכיין בה הלכך זוג אחד, טפי לא דאי מכוין איכא בל תוסיף ואי לא מכוין למצוה תרווייהו משאוי נינהו ואין כאן מצוה. ור"ג סבר מצות אין צריכות כוונה הלכך מצוות איכא, בל תוסיף ליכא, דאין עובר על בל תוסיף אא"כ נתכוין למצוה, ובכל חד אמרי האי למצוה, ע"כ דשמעינן מזה, דאי לא מכוין למצוה משאוי נינהו, וע"כ כל ההיתר הוא משום דמכוין למצוה, דשמע מינה דמקיים מצותה כל היום אפילו אם חלצן וחזר והניחן דהא תנן מכניסם זוג זוג. והנה הרמב"ם בהל' שבת פי"ט הל' כ', פסק ז"ל אבל טלית המצוייצת כהלכתה מותר לצאת בה בין ביום ובין בלילה, שאין הציצית הגמורה משאוי אלא הרי היא מניי הבגד ומתכסיסיו, כמו האימרא וכיוצא בה. ואינו היו חוטי הציצית שהיא מצוייצת כהלכתה משאוי הי' חייב היוצא בה אפילו ביום השבת, שאין מצות עשה שאין בה כרת דוחה שבת, ובמ"מ שם הי' מי שסובר שהטלית המצוייצת אסור לצאת בה בליל שבת מפני שאין הלילה זמן ציצית ונמצא יוצא בציצית שלא במקום מצוה ורבינו הוכיח שאין היתר הוצאה בזה מפני המצוה, אלא מפני שהמצוה עושה הציצית נוי לטלית ע"כ, ובחדושי רע"א א"ח ס' י"ג, ד"ה איתא כתב הרי"ף בתשובה דאסור לצאת בטלית מצוייצת לרה"ר בליל שבת כיון דלילה לאו זמן ציצית. וכן הביא בחדושי הר"ן למס' שבת קל"ט בשם הרז"ה והרא"ה דאסור לצאת בציצית בליל שבת. ולכאורה צ"ע בדברי הרמב"ם דהוכיח מדמותר ציצית ביום ע"כ הוא רק מטעם דהוא מנוי הבגד, איזה הוכחה היא, דהא חזינן בתפילין למ"ד שבת זמן תפילין ולית לי' דרך מלבוש הוא, דאי לא מכוין לשם מצוה, הוה לי' משאוי כדברי רש"י הנ"ל דאי לא מכוין למצוה תרווייהו משאוי נינהו, ואם יצא בליל שבת בתפילין יהי' מחוייב חטאת, אע"ג דהרמב"ם פסק גם בתפילין כמ"ד דרך מלבוש, דהא ס"ל שבת לאו זמן תפילין, ופסק דמכניסם זוג זוג עיין בתוי"ט על מתניתן בעירובין וע"פ כמ"ד דרך מלבוש, אמנם אין להוכיח מדמותר ש"מ דנוי לטלית, דא"כ תקשה לן למ"ד דכל ההיתר הוא מטעם דשבת זמן תפילין הוא, וה"נ י"נ בציצית כמו בתפילין, גם אי לית לן דנוי טלית הוא, דכל זמן שמחוייבים להיות בהטלית בטלים הן לגבי טלית, אבל לא בזמן שהטלית אין צריך להן. ובחדושי הר"ן שבת קל"ט מדמה היתרא דציצית בשבת לתפילין, וז"ל, מצוייצת כהלכתה מותר, והיוצא בלילה אע"ג דלילה לאו זמן ציצית הוא מותר דכיון שהיא מצוייצת כהלכתה הו"ל כמלבוש דומיא דתפילין דמותר לצאת בהן בשבת דרך הנחתן, אי לאו משום דילמא מיצטריך לבית הכסא ואתא לאתויינהו דרך רה"ר ע"כ, ולפי הר"ן דמדמה לתפילין צ"ל דלמאן דס"ל דהיתרא בתפילין משום דשבת זמן תפילין ה"נ בציצית אסור בלילה ולא מותר רק ביום, ולא אמרינן מדמותר ביום מותר גם בלילה, וליכא להוכיח מדמותר ביום מותר גם בלילה. והנראה לע"ד דזה פשוט דודאי אפילו למ"ד דהיתרא בתפילין בשבת, הוא מטעם דשבת זמן תפילין, אינו מטעם דמצות עשה של תפילין דוחה שבת, אלא דס"ל נמי הטעם דדרך מלבוש הוא, אלא דס"ל דלא הוה דרך מלבוש אלא בזמן המצוה, דבזמנו הוה מלבוש ושלא בזמנו לא הוה מלבוש, ובזמנו דהוה מלבוש אפילו לא יכוין לשם מצוה נמי מותר, דהמצוה אינה אלא הזמן גרמא, שנקרא מלבוש, ומאן דס"ל דדרך מלבוש הוא אפילו שלא בזמנו, הוא ג"כ מאותו הטעם כיון דע"כ בזמנו ההיתרא הוא מטעם דדרך מלבוש, וכיון דהוה מלבוש בזמנו אין לחלק בין זמנו לשלא בזמנו, דגם כן מוכיח מטעם זה דאלו לא היו דרך מלבוש הי' אסור אפילו אם נימא דשבת זמן תפילין דאין מ"ע דתפילין דוחה שבת, והרמב"ם דפסק כמ"ד בתפילין דרך מלבוש הוא, כתב נמי אותה הוכחה מדמותר ציצית ביום ע"כ דהרי היא מנוי הבגד, וכיון דהוה נוי הבגד אין לחלק בין בזמנו לשלא בזמנו. ולפ"ז אין להביא ראי' מכאן דמצות עשה דתפילין יש לקיימה כל היום ואפילו אם חלצן וחזר והניחם מקיים מ"ע מן התורה, דלפי הנ"ל לטעם דהרמב"ם הוא מטעם בזמן שאפשר לקיים המצוה הרי הם מלבוש ואפילו לא מקיים המצוה.

1 היא שצונו להניח תפילין של ראש והוא אמרו והיו לטוטפות בין עיניך. וכבר נכפל זה הצווי ארבע פעמים. בפ' בוא ואתחנן עקב, אהבה הלכות תפילין ומזוזה פ"א:

« ספר המצוות Positive Commandments 11 ספר המצוות Positive Commandments 13 »